Les « pensions de ghetto » accordées par l’Allemagne.Errements d’une indemnisation, 1997‑2015

Résumé Fr En He

Cet article analyse la politique de « réparation » allemande au début du xxie siècle à travers l’exemple de ce qu’on désigne sous l’expression « pensions de ghetto ». Il se fonde sur des documents rendus accessibles par la Loi sur la liberté de l’information. À partir de 2002, d’anciens internés des ghettos ont pu bénéficier du système de sécurité sociale allemand s’ils étaient à même de prouver qu’ils avaient travaillé dans des conditions bien spécifiques. Jusqu’en 2009 cependant, plus de 90 % des requêtes ont été rejetées parce que les fonds de pension et le gouvernement souhaitaient avant tout faire des économies, sans que les juges aient marqué leur volonté de mettre fin à ce scandale. Ce n’est qu’en 2009 qu’une décision historique a modifié ce comportement mais même depuis lors il apparaît clairement qu’aujourd’hui comme dans la seconde moitié du xxe siècle, de telles indemnisations sont perçues en Allemagne comme un fardeau indésirable.

The article examines German compensation politics at the beginning of the 21st century on the example of the so‑called Ghetto labour pensions. Basis are documents acquired via the Freedom of Information Act. After 2002, former Ghetto inmates could get payments from the German social security system if they proved they had worked under specific conditions. However, until 2009 more than 90% of all claims were rejected, because pension funds and the government wanted to save money – and judges were not willing to put a stop to this scandal. Only in 2009 a groundbreaking verdict changed this behaviour, but even afterwards it is quite clear that compensation in Germany still is, just like in the 20th century, an unwanted burden.

תקציר: מאמר זה מנתח את מדיניות הפיצויים הגרמנית במאה ה-21 על פי הדוגמא של מה שקרוי "הגימלאות של הגטו". הוא מתבסס על המסמכים שהפכו נגישים בעקבות החוק למידע חופשי. החל משנת 2002 היו כלואי הגטאות זכאים לביטוח הלאומי הגרמני אם היה ביכולתם להוכיח שאכן עבדו בגטאות בתנאים מוגדרים. עם זאת, עד שנת 2009 כ-%90 מן הבקשות נדחו היות והממשלה ביקשה לחסוך בהוצאות ובתי המשפט לא הביעו כל רצון ליישב את הסקנדל. רק ב-2009 שינה פסק דין היסטורי את התנהלות העניין, ואולם גם היום, ממש כמו במחצית השניה של המאה ה-20, ברור כי ממשלת גרמניה רואה בפיצויים אלו מטלה בלתי רצויה.