Persecution and the Art of Translation: Some New Evidence Concerning the Latin Translation of Maimonides’ Guide of the Perplexed

Résumé En Fr He

The ongoing work on a critical edition of Maimonides’ Guide of the Perplexed in its medieval Latin translation, and the recently published detailed studies of the Latin manuscripts provide us with a unique opportunity to reconsider a field of study which, after more than 150 years of intensive scholarly engagement, still presents us with some remarkable lacunae. In confronting the new material evidence, this paper raises some basic questions regarding the unique nature of Maimonides’ work itself and the way it is reflected through its reception among European readers, Jews and Christians alike. My two main goals here are, first, to emphasize the unique character of the early Latin reception of the Guide, which was less philosophically oriented and more Hebraistic in nature, and, second, to emphasize its close ties to a set of persecutional acts that took place in the very same period.

Les travaux en cours pour l’édition critique du Guide des égarés de Maïmonide dans sa traduction latine médiévale, ainsi que les études récemment publiées à propos des manuscrits latins, nous fournissent une opportunité unique de reconsidérer un champ d’études qui, après plus de cent cinquante ans d’intense engagement de la part des chercheurs, présente encore de grandes lacunae. En se confrontant aux nouveaux matériaux, cet article soulève des questions fondamentales sur la nature unique de l’ouvrage de Maïmonide ainsi que sur la façon dont elle se reflète à travers sa réception parmi les lecteurs européens, juifs tout comme chrétiens. Cet article a comme but, tout d’abord, de souligner le caractère unique de la réception la plus ancienne du Guide, qui était peu orientée sur l’aspect philosophique mais plutôt sur le côté hébraïsant ; ensuite, de mettre l’accent sur ses rapports avec une série d’actes de persécution qui se sont passés à la même période.

תחילת פרסום המהדורה המדעית לספר מורה הנבוכים לרמב"ם בתרגומו הימי ביניימי ללטינית, כמו גם המחקרים שפורסמו לאחרונה ומתבססים על ניתוח מפורט של כתבי היד הלטיניים, כל אלה מעניקים לנו הזדמנות ייחודית לשוב ולבחון תחום מחקר שבו, גם לאחר למעלה ממאה וחמישים שנות התעסקות אינטנסיבית, אנחנו עדיין ניצבים בפני כמה לקונות מחקריות משמעותיות. המאמר הנוכחי מעלה, בהסתמך על העדויות החדשות, מספר תהיות בנוגע לאופיו היסודי של חיבורו המקורי של הרמב"ם, כפי שהוא משתקף ברצפציה האירופית המוקדמת שלו, בקרב יהודים ונוצרים כאחד. שתי המטרות המרכזיות שלי הן ראשית הדגשת האופי המיוחד של ההתקבלות המוקדמת של מורה הנבוכים בשפה הלטינית, שמשקפת התעסקות פחות פילוסופית ויותר הבראיסטית באופיה, ושנית, הדגשת הקרבה הרבה שבין מעשה התרגום עצמו לבין שורת אירועי רדיפה וצנזורה שמתרחשים במקביל לו.