À la recherche du Levant perdu : des écrivains d’Israël racontent l’Égypte

Résumé Fr En He

Romanciers israéliens originaires d’Égypte. De nombreux romans écrits par des Israéliens d’origine égyptienne – Nisim Zohar, Itzhak Goren–Gormezano et Ronit Matalon – ont été publiés depuis la fin des années 70. Ils racontent tous des histoires autobiographiques similaires : la vie simple et confortable en Égypte dans les années 40-50, le départ, la complexe d’intégration dans le melting pot israélien et la dislocation des familles. Tous ces récits se concentrent sur la mémoire et l’identité. Pour Zohar, c’est une question de souvenirs, pour Goren–Gormezano, il s’agit de nostalgie. Pour Matalon, le problème est la formation d’une identité israélienne, qui n’éradiquerait pas le passé égyptien, mais l’intégrerait dans une nouvelle construction, allant dans le sens d’une entente moyen-orientale, basée sur la vision d’une durable culture de tolérance dans la région.

Novels, written by Israeli of Egyptian origin – Nisim Zohar, Itzhak Goren–Gormezano and Ronit Matalon – have been published since the late 1970's. They all tell similar autobiographical stories: the easy and comfortable life in Egypt during the 1940-50's, the departure, the complex integration in the Israeli melting pot and the dislocation of the families. All these narratives are focused on memory and identity. For Zohar it is a question of remembrance, for Goren-Gormezano it is nostalgia and mourning for the past. For Matalon the issue is the formation of an Israeli identity, that does not eradicate the Egyptian past but integrates it in a new construction, going towards a Near-Eastern understanding, based on the vision of the long lasting tolerance culture in that area.

מאז 1970 יצאו לאור בישראל רומנים שחוברו על ידי סופרים יוצאי מצרים: ניסים זוהר, יצחק גורן גורמנזו ורונית מטלון. שלושתם מספרים סיפור אוטוביוגראפי דומה: החיים הנוחים במצרים בשנות הארבעים והחמישים, העזיבה והפרידה, ההיקלטות המורכבת בישראל ומיקומן מחדש של המשפחות. עבור זוהר מדובר בסיפור זכרונות, גורן גורמנזו מתגעגע לעבר ומבכה אותו ואילו מבחינת מטלון, עיקרו של דבר הוא שאלת הזהות הישראלית ומיקומה בתובנה טולראנטית של המזרח התיכון.